יש מצבים בהם נראה בתחילה כי אין מוצא וחייבים ללכת לבית המשפט בכדי לסיים את הסכסוך ואולם, לפעמים זה רק עניין שבתחושה שאין לה אחיזה במציאות. לעיתים, פתיחת הליך משפטי יכולה לשמש מנוף במשא ומתן או בגישור מול הצד השני. במקרה הראשון, זה קשור בדרך כלל לצורך שלנו בוודאות וכאשר אנו הולכים לאיש מקצוע אשר מבטיח לנו דברים מסוימים אנו כבר בתחושה של רגיעה. לעומת זאת, בגישור אף אחד לא מבטיח לנו דבר ואנו אמורים לסמוך לכאורה רק על עצמנו ועל הצד השני מה שעשוי להגביר את החשש וחוסר הוודאות. אבל זה רק לכאורה!

בבית משפט הצדדים בעצם משאירים את ההחלטה ואת שיקול הדעת בידי השופט – צד שלישי שהוא חיצוני להם והם לא בחרו בו ואף איש מקצוע, עורך דין מצליח כל שיהיה, לא יכול להבטיח באמת תוצאה מסוימת בבית המשפט, לכל היותר הוא יכול להעריך.

התהליך המשפטי יכול להתמשך הרבה מעבר למה שחשבנו ותכננו וכך גם העלויות הכרוכות בו ובוודאי האנרגיה השלילית. תהליך של גישור יכול לשקף לצדדים די מהר האם הם בדרך לסיכום אם לאו. מומלץ וכדאי לנסות זאת, להשקיע את הזמן והכסף הלא רב יחסית, בניסיון לסיים א הסכסוך כמה שיותר מהר, בעלות נמוכה ובדרך שבה אנו בטוחים שהפתרון יהיה מוסכם על ידנו.

גישור אינו פישור. בתהליך של פישור הצד השלישי מסייע לצדדים להגיע לפשרה לפי מיטב הבנתו את השתלשלות האירועים. בגישור הצדדים צריכים להגיע לפתרון, בעזרת המגשר, למיטב הבנתם את השתלשלות האירועים. בגישור מטרת המגשר היא לסייע לצדדים לבחון את התנהגותם, רצונותיהם וצרכיהם האמיתיים ופועל יוצא מכך הוא פתרון הסכסוך. בפישור כל פעולותיו של הצד השלישי המסייע הוא להגיע לפתרון הסכסוך ופחות מעניינת אותו מערכת היחסים בכללותה.

אין לומר שמי מהצדדים מוותר לצד השני. כל צד באמצעות המגשר, עושה את סדרי העדיפויות שלו ומגדיר מה חשוב לו, מה עיקר ומה טפל, ומסכים לקבל רק הסכם שיענה על צרכיו החשובים. מכאן, שלא ניתן לומר שמי מהצדדים מוותר על מה שחשוב לו.

למגשר אין העדפה למי מהצדדים ומבחינתו כל צד יקבל את זמנו ככל שירצה. ואולם, לא פעם אנו עדים לכך שיש יחסי כוחות לא שקולים בין הצדדים. במקרה הקל בשל יכולות ורבאליות או כאלו הקשורות ליכולות ביטוי ועד למקרים קשים של יחסי מרות וכוח שמפעיל צד אחד על משנהו כדוגמת מקרי אלימות במשפחה וכיו"ב. מגשר מקצועי יהיה ער לכך ובמקצועיותו יביא לקיום שיח מכבד ומאפשר. כמובן שבמידה וחש המגשר כי ההסדר אליו עומדים הצדדים להגיע הוא בלתי הוגן בעליל או בלתי מוסרי וכדומה, הרי שמוקנית לו הזכות, על פי תקנה 8 לתקנות הגישור, להפסיק את הגישור. בסופו של דבר ההסכם צריך שיהיה הוגן וצודק בעיני הצדדים. צד שהדברים אינם מקובלים עליו יכול לסרב להסכים ללא כל הסבר. במקרים של אלימות וכפייה בין הצדדים הרי שהמגשר יפסיק את הגישור ואולי לא יחל בו כלל.

במהלך הגישור מתקיימות פגישות של כל צד עם המגשר ביחידות, זהו חלק מהתהליך הטבעי. בפגישות אלו יכול כל צד לחשוף את כל שיבחר ולשתף את המגשר, כאשר המגשר חב בחובת שמירת המידע של אותו צד. בסיום הפגישה יוסכם איזה חלק מהמידע שעלה בפגישה יכול לעלות על שולחן הגישור מול כל הצדדים אם בכלל.

פעמים רבות אנשים חשים שיהיה להם קשה להביע דעתם, או למעשה לייצג את עצמם, ולכן עדיף להם שיהיו מיוצגים על ידי עורך דין ואולם אין בהכרח זה נכון. הריחוק הנוצר בין הצדדים המיוצגים לא תורם לסיום הסכסוך. מגשר מקצועי מייצר אווירה שמאפשרת שיח פתוח, שאלת שאלות והרבה פעמים כך עולים דברים ומתקבלת אינפורמציה שמאפשרת פתרון לסכסוך באופן יצירתי וכוללני, הלוקח בחשבון את המרחב הרגשי, מה שלא קורה בבית משפט.

פעמים רבות אנשים סבורים כי יש צודק ולא צודק, שחור ולבן וכי מי שיצליח להציג את צדקתו בבית המשפט ייצא מורווח. ואולם, החיים אינם שחור או לבן וצדק מסתבר הוא מאוד סוביקטיבי. בבית המשפט הצדדים לסכסכוך מיוצגים על ידי עורכי דין המנסים לשכנע את בית המשפט בצדקת הלקוח שלהם באופן של פרשנות לחוק ויישומה על עובדות המקרה, אבל גם עורכי הדין עצמם אומרים תמיד "בבית המשפט אתה יודע איך אתה נכנס אבל לא איך אתה יוצא..." בקיצור, בית המשפט עושה משפט ולא בהכרח מה שיראה לשני הצדדים כצדק. גם בית המשפט נדרש לא פעם לערוך איזונים בין אינטרסים ועקרונות משפטיים ולא בהכרח יגיע לפרשנות המשפטית לו ייחלתם.

בגישור כל אחד מהצדדים לוקח חלק בכתיבת פסק הדין. התוצאה לא תמיד תהיה הטובה ביותר או הרווחית ביותר לכל צד, אבל זו תהיה התוצאה הטובה ביותר עבור שני הצדדים גם יחד, התוצאה המוסכמת על ידם. בדרך כלל כשמתקבל פתרון מוסכם לחילוקי דעות הוא משביע רצון ורווחי לשני הצדדים ולמערכת היחסים ביניהם.